המרכז הלאומי לחקר פוסט טראומה וחוסן

למרכז יועד תפקיד כפול - כמרכז מחקר וכמרכז לטיפול בלוקים בפוסט-טרואמה. הפרוגרמה הייחודית, כמו גם מיקומו של הבניין בקצהו הדרומי של הקמפוס לאורך רחוב ג'ורג' וייז, היו הזדמנות לתכנן מרכז השואף ליצור אינטראקציה עם הרחוב, ועם זאת המאפשר פרטיות ואינטימיות. הרעיון האדריכלי הנבחר הוא בניין שתצורתו L, המפנה דופן אחת לרחוב ודופן נוספת לשדרת הכניסה של הקמפוס.

בין המרכז לבניין נפתלי הסמוך תחומה חצר. כדי שיוכלו להביט בה מהקמפוס, תוכננה קומת הקרקע שבה מצויות הפונקציות הציבוריות של הבניין, כקומה מפולשת. גם חדר הכנסים וההרצאות, המשתרע לאורך החזית של רחוב וייז, תוכנן כחלל שקוף החושף את הפעילות הנעשית בבניין לרחוב. לובי הכניסה מוביל למפרק התנועה העיקרי של הפרויקט, המחבר את שני האגפים הניצבים זה לזה.

בשלוש הקומות שמעל הכניסה מוקמו הפרוגרמות השונות, על פי היררכיות של פרטיות ונגישות. בקומה הראשונה ממוקמים הקליניקה וחדרי הטיפולים, ואילו בקומות העליונות ממוקמים מעבדות המחקר ומשרדי החוקרים. שני חללי האטריום מקשרים בין כל הקומות, וכך מאפשרים אינטראקציה ומעודדים מפגשים אקראיים בין החוקרים, הסטודנטים והמבקרים שבבניין.