מעוף | גדעון גרץ

אודות היצירה והיוצר / מרדכי עומר

המילון האנטומי שמתוכו נלקחו הצורות המרכיבות את הפסל הזה, מסווגן במבט ראשון בקטגוריית הכנפיים - אך מבט שני מזהה בהן עיבוד אנליטי־אווירונאוטי של המקור הראשוני ה"ציפורי", הרותם את המתת שהעניק הטבע לעוף השמים לשירות האדם. השלמות הסימטרית והבוהק מחזיר האור של הפסל מקנים לו נופך על־זמני וסמלי, המרחיק אותו מהרטט הזמני של מעוף הציפור בטבע. 

החומרה הרדוקטיבית המאפיינת את גישתו של גדעון גרץ לנושא זה, המעסיק את האדם משחר תולדות האנושות - הכמיהה להמריא ולעלות השמימה - מעניקה למעוף כוח מחודש ואולי אף אמונה חדשה באפשרות התגשמותו של החלום. בפסלו לא זו בלבד שמצטמצם הפער בין הכמיהה לבין היכולת לממשה; באמצעות השימוש בשני גוונים שונים של פלדת אלחלד, המפיחים תחושה של חזרתיות ותנועה בדימוי, מצליח גרץ לקשור את הפְּנים עם החוץ ולאזן בצורה מושלמת בין כל הנפחים המהווים את חלל הפסל. המבנה דמוי האות ע' בכתב יד, שכמו נמשך בהינף קליגרפי ביד מנוסה ובוטחת, מזכיר לכל שסוד הצורה טמון בתנועה שבה.

מחקר המנתח צורה ונפח

רק ב־1972 החל גרץ, שעד אז יצר רק פיסול פיגורטיבי, להתנסות בפיסול מופשט. בקטלוג תערוכתו במוזיאון הפסלים גלסקסטן (Glaskasten) שבמארל, גרמניה, הוא כותב: "רק בשלב מאוחר הופנם אצלי המעבר מפיסול פיגורטיבי למה שקרוי פיסול לא פיגורטיבי או שפה מופשטת בפיסול. שינוי מהותי נוסף שנלווה למעברי משפה אחת לאחרת בא לידי ביטוי בבחירה של שמות העבודות: מכותרות ספרותיות־סוגסטיביות שליוו את עבודותי הפיגורטיביות, עברתי לכותרות סכימטיות ולא תיאוריות, כדי להימנע מהכתבת הצפייה בפסל במרשמי משמעות נתונים מראש. ביסודו של דבר, עבודתי עשויה ממחקר המנתח צורה ונפח כאמצעי הבעה בפיסול, כאשר הדגש מושם על זיקוק של קו או תנועה. הדרך להשיג זאת כרוכה תמיד בלכידת האור. האתגר הוא להשתמש בשפה תמציתית תוך סילוק עודפים מיותרים. ביטוי פיגורטיבי עשוי בכל זאת להופיע, בין אם במונחים של צורה ובין אם במונחים של רגש".

ב־1985 קיימה הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, בכיכר שבחזית הספרייה המרכזית, תערוכה מקיפה מפסלי החוץ של גדעון גרץ. היתה זו הזדמנות נדירה לחזות במקבץ כה גדול של פסלי גרץ בכפיפה אחת, וביניהם גם הפסל מעוף.