התרחשויות | יגאל תומרקין

אודות היצירה והיוצר / יהודית און־שטרקהאוז

הפסל התרחשויות הוא מיחבר גדול ממדים של צורות יסוד גיאומטריות - משולש, עיגול, מלבן, גליל - מלאות בחלקן, קמורות או קעורות, מדורגות ומשופעות. צורות אלה עשויות בעיקר מבטון צבוע בלבן ומפלדה צבועה בשחור ובאדום, הנשזרים יחד במערך מונומנטלי דינמי. אופן פרישׂתן של צורות הפסל המגוונות על כר הדשא מסמן במרכזו מעין מגדל, שבראשו תלויות זרועות פלדה וסביבו מערך אופקי של צורות: בצדו הדרומי קובייה, שחזיתה מקומרת ומבעדה נגלה כדור אדום וכנף בטון מסיבית וזוויתית, הנראית כמרחפת באוויר; בצדו המערבי קוביית בטון משופעת; בצדו הצפוני צורה מקומרת, כגשר התומך בקצה המחודד של כנף הבטון האופקית, וכן צורה גלית, המתפתלת על פני הדשא. באופן זה נוצר איזון בין חלקיו האופקיים והאנכיים של הפסל, והוא כמו צומח בהדרגה כלפי מעלה.

כל צורותיו של הפסל ברורות, מוגדרות, בהירות כשלעצמן, אך בה־בעת בלתי נפרדות מן התצורה השלמה. הזרועות שבקצה המגדל כמו פורצות כלפי מעלה מתוך עיגול, שאליו הן מחוברות בנקודה אחת בלבד כתלויות על בלימה, כאשר גם העיגול עצמו מחובר רק במרכזו אל זיז הבולט מתוך עמוד הבטון האנכי. גם שאר חלקי הפסל מוצמדים בנקודות חיבור שבריריות וקלות, ונוצרת תחושה שהם כמו תומכים אלה באלה, לעתים רק משיקים ומרווח צר ביניהם, נוגעים ונפרדים בעת ובעונה אחת. החיבורים הרופפים לצד הצורות הקמורות והקעורות, הגורעות ממלאותה של המאסה, הופכים את הפסל למיחבר של ניגודים: צורות מסיביות וכבדות מול צורות קלות, מרחפות, פורצות ודינמיות. מכאן עוצמתו של הפסל, כדברי רן שחורי: "מכלולי תנועות, כיוונים וטקסטורות מופעלות בו: הוא מעוגל־ זוויתי, קעור־קמור, תלוי־שוקע, כבד־מרחף, קטוע־מושלם, בטון־מתכת, לבן־ צבעוני, ועוד ועוד". 

ניגודיות זו היא שיוצרת את ההתרחשות המוצהרת בשם הפסל, את התנועה האקספרסיבית, את השתנותן המתמדת של מאסות הפסל, בכל אחד מצדדיו, כתוצאה מהחללים הנשזרים ביניהן כמעברים נסתרים וגלויים המזמינים את הצופה לנוע סביבו, לשבת בתוכו או בצל הצורות הבולטות ממנו. שחורי מציין התרחשות נוספת - זו של משחק האור־צל של השמש - שהעסיקה את תומרקין בשנות יצירת הפסל: "הפסל כולו הוא בבחינת 'קולט שמש', וכל תזוזה שלה יוצרת מרקם דינמי חדש של אור־ צל על מישוריו השונים. אורה מפעיל שלל התרחשויות דרמטיות, המתוגברות על־ידי צבעו הלבן־בוהק של הפסל. זרועות אופקיות הפורצות לצדדיו משחקות בו כמחוגיו של שעון־שמש. מבחינה זו זהו 'פסל חוץ' במלוא מובן המלה, כאשר ה'חוץ' הוא אחד ממרכיביו הדומיננטיים".  

הד לסביבה האדריכלית החדגונית

הסביבה אף היא מתקשרת עם הפסל מבעד לחללים הפעורים בו, וזוהי סביבת בנייני הקמפוס הבנויים מבטון חשוף בסגנון אופקי, כבד ומאופק. בתוכה "שותל תומרקין כתם צבעוני, שהוא מחד־גיסא ניגודי לסביבתו בצבעוניותו ובאנכיות המתונה שלו, ומאידך־גיסא הוא כעין הד לסביבה האדריכלית החדגונית, בהיותו שואל ממנה את האלמנטים הפלסטיים הבולטים והופכם לפנטזיה של גושים פרועים, הצומחים זה מזה ומסתיימים באלמנט צבעוני המרחף ותלוי מעליהם".

השילוב של גופים גיאומטריים סטטיים וצורות חופשיות, מתפרצות ובארוקיות מאפיין את עבודותיו המונומנטליות של תומרקין משנות ה־60 וה־70, דוגמת מצפור ערד (1962-68), הפסל עידן המדע בדימונה (1962-69) ועוד. יונה פישר מזהה בפסלים אלה עימות בין מצבים, ובעיקר בין פנים וחוץ, "לא כמתח צורני בלבד או כמכלול של יחסים אורגניים, אלא כביטוי של [...] עובדות שבמהות הפיסול. כוונתי למשמעות הנפח בהקשרו הסביבתי, למשמעות החומר כגורם הלוכד את האור וקובע את חלוקתו על פני השטח, לקשר המתפתח בין הפסל לבין סביבתו בדומה לקשר בין דיירים לדירתם.
תומרקין הרחיב משמעויות אלה עד כדי קביעתן כתוכנו של הפסל". את ההתרחשות הזאת, שבין פנים מלא הפתעות לבין צורה חיצונית נקייה, מזהה פישר כמה שמשלים את "האלפבית הצורני האקספרסיבי של תומרקין: זהו אלפבית של קשרים בלתי אפשריים, המתאפשרים הודות לזיקות שהם מצליחים לעורר בנו". יגאל צלמונה, שאף הוא מדגיש את מתח הניגודים ביצירת תומרקין, מוסיף ומאפיינו כ"התמודדות נזעמת בין שונים, מפגש אלים בין ניגודי חומר, צורה ורעיון, [...] איזון עדין ואִיום, פתרון המתח בין הניגודים". 

התרחשויות, אומר תומרקין עצמו, הוא "מניפסט של צורה וצבע, של נפחים בחלל ושל ערכים פלסטיים טהורים אחרים", ביטוי ליכולתה של האמנות הפלסטית "ליצור הגדרה בנוף, באור; להיות סמל חזותי־תרבותי לתקופה ולחברה; להיות נכס אוניברסלי והיסטורי".