מחווה ליוהאנס קפלר | יגאל תומרקין

אודות היצירה והיוצר / רקפת דר

הפסל מחווה ליוהאנס קפלר מורכב מכמה גופים גיאומטריים, המגובבים זה על גבי זה בקומפוזיציה מלאת חן ותנועה על בסיס בטון משושה, הנוטה על צדו בצורה כמעט בלתי אפשרית. שאר מרכיבי הפסל עשויים אלומיניום: מסגרת משולשת, מסגרת עגולה, צינור סגור, שני פוליהדרונים (גופים נפחיים המורכבים מפיאות מחומשות) ופירמידה, הניצבת בראש המונומנט כאשר הקצה המחודד שלה מצביע אל השמים. הקומפוזיציה הלא שגרתית של הפסל וגודלו העצום מכריחים את הצופה להקיפו ובתוך כך הוא הופך למשתתף פעיל ביצירה. בגלל הצמחייה המקיפה את הפסל מכל כיוון, חלקו גלוי לעין וחלקו מוסתר. תומרקין יוצר כאן משחק לא רק בין הפסל לצמחייה, אלא גם בינו לבין החלל.

מאחר שהפסל נישא על גבעת כורכר קטנה, נקודת מבטו של הצופה היא מלמטה כלפי מעלה. ממצב זה נגלים השמים הכחולים בין הצורות המתכתיות. באמצעות העבודה במתכת מבריקה גם האור והצל הופכים לחלק אינטגרלי וחשוב בהוויית הפסל, שהמשחק הקומפוזיציוני בין מרכיביו יוצר תנועה ומקצב. קיים ניגוד מפתיע בין הצורות הזוויתיות לבין החישוק, המשמעותי במיוחד לעניין התנועה בפסל, שבסיסו המשושה ניצב באלכסון כאילו הוא נוטה ליפול. גם שני הפוליהדרונים התלויים באוויר כמו קוראים תיגר על חוק הכבידה, שניסח ניוטון כחמישים שנה אחרי קפלר ובעקבות תגליותיו.

פסל־מחווה זה מוקדש ליוהאנס קפלר (1630-1571), אסטרונום גרמני שניסח את חוקי היסוד של תנועת כוכבי הלכת. קפלר הוא גם אחד ממייסדי האופטיקה המודרנית, שחקר את שבירת קרני האור בעדשת הטלסקופ. כבר בראשית שנות ה־60 החל יגאל תומרקין מתייחס ביצירתו למדע, כאשר שילב באחת מעבודותיו את נוסחתו של אינשטיין E=MC². באותן שנים - שנות המלחמה הקרה והאימה הגרעינית - היתה נוסחה זו סמל דו־משמעי, שייצג את ההישגים המדעיים הגדולים של המאה ה־20 אך גם את פוטנציאל ההרס שלהם, בדמות הפצצה הגרעינית. תומרקין, יליד גרמניה כקפלר, מעריץ את התרבות הגרמנית: "בגרמניה אין לי קשר לאדם, לנוף, לארץ, ובכל זאת רוב־רובה של תרבותי הוא משם, לא מכאן."

פירמידה כמוטיב מרכזי

כבר ב־1970 הציג תומרקין פסל המעיד על זיקתו לתרבות הגרמנית - מחווה לאלברכט דירר, המורכב אף הוא מגופים פוליהדרוניים שמתוכם פורצת זרוע מתכת. אלא שבפסל זה הפוליהדרונים ניצבים בכל כובדם על הקרקע, בניגוד לתלייתם המרחפת במחווה ליוהאנס קפלר. ב־1971 יזם תומרקין פרויקט לשבירת החדגוניות של המדבר, בדמות מונומנטים פוליהדרוניים בקומפוזיציה מרחפת - אלא שהשילוב הסוריאליסטי הזה לא יצא אל הפועל. תומרקין טען אז כי זו "צריכה להיות הפתעה לצופה, אך אסור שתהווה ניגוד מרגיז לנוף."

אחד האמנים שהשפיעו בצורה משמעותית על תומרקין הוא האמריקאי דיוויד סמית. בשנים 1963-1957 יצר סמית את סדרת הפסלים המונומנטליים ,Cubi העשויים מחומרים תעשייתים כבדים ומורכבים מגופים גיאומטריים בקומפוזיציה לא מאוזנת השואפת בתנועתה כלפי מעלה. גם בפסלו הכבד של תומרקין ניכרת שאיפה כלפי מעלה, הבאה לידי ביטוי במבנה הפירמידה, שלטענתו עומד בבסיס הציוויליזציה. הפירמידה - מתרומותיה הגדולות של תרבות מצרים העתיקה - היא אחד המוטיבים ששאל תומרקין מראשית הציוויליזציה האנושית לצד צורת הגלגל, שאף היא מופיעה בפסל זה ובפסלים רבים נוספים משנות ה־60 ו ה־70, כמעט תמיד כגלגל החמה. הקשר זה שולח בפסל־מחווה זה אל עיסוקו של קפלר באסטרונומיה.

ריבוי הניגודים בפסל - בין צורות מלאות לחלולות, בין אטום ומחוספס (בטון) למבריק ומואר (אלומיניום,) בין מאסה לקלילות, בין צורת הגלגל לצורות זוויתיות ובין הקו הגיאומטרי לקו המסתלסל של עץ הזית האורגני - דוחף את הצופה לחשוב על אחדות הניגודים המבנה את עולמנו, כפי שזו באה לידי ביטוי בתגליותיו האסטרונומיות של קפלר.