קשר | רון ארד

אודות היצירה והיוצר / ברק מנור ואלינור סופר

הפסל קשר (2011) של המעצב והאדריכל הישראלי רון ארד מוקדש לסבלם של יהודי אתיופיה, שעזבו את בתיהם בשנים 1990-1979 ויצאו למסע מפרך לארץ ישראל. כ־4,000 מתוכם לא עמדו בתלאות המסע ומצאו את מותם הן בדרכים והן במחנות המעבר בגבול סודן, שם סבלו מגילויי אלימות על רקע יהדותם, מרעב וממגפות, בעודם ממתינים לעלייה לישראל.

ארד "רושם בחלל" מתווה דינמית באמצעות צינורות מתכת, שתנועתה לעיתים הרמונית ורציפה, ולעיתים מפוצלת ומקוטעת. הפסל עשוי פלדת אל־חלד ומורכב משתי זרועות הנקשרות זו בזו בבסיס הפסל ובחלקו העליון, בין שמיים וארץ. בסיס הפסל עשוי בצורת לולאה וממנו מסתעפים צינורות מתכת בתנועה פיתולית כלפי מעלה. הם משתלבים זה בזה, נכרכים סביב שני עצי תמר ויוצרים קשר נוסף. ההומוגניות הניכרת בעורקי המתכת הצפופים בבסיס הפסל הולכת ומוּפרת בכמה מוקדים, ובחלק העליון הצינורות סוטים מנתיבם, מתפצלים, וחוזרים ומשתלבים זה בזה, וכך יוצרים קשר מעגלי, ללא התחלה או סוף.

צורת הספרה 8, שחוזרת הן בחלקו התחתון והן בחלקו העליון של הפסל, היא צורה ארכיטיפית המסמלת את רציפותם האינסופית של תהליכים בטבע ובהיסטוריה. ארד בוחר להדגיש בפסל את המשכיותו של תוואי הדרך של העולים ואת האופטימיות וההבטחה הגלומות בו. "קשר" מתאר מסע החוצה ממדי זמן שונים: מסע העבר של דור האבות לישראל מושרש בהווה של דור הבנים החי בארץ ובעתיד צאצאיו של דור זה. כך, בעוד פרק אחד של המסע מגיע לסיומו, פרק אחר ממשיך ומתהווה.

ארד בחר לשלב בפסל שני עצי תמר, דימוי המעלה גם הוא תמונת עולם המשלבת בין עבר להווה. הדקל ופריו (התמר) הם סמלים עתיקי יומין המזוהים עם תרבויות המזרח הקדום, עם ארץ ישראל והמסורת היהודית. ציירי המאה ה־19 האוריינטליסטים, שהגיעו מאירופה למזרח, השתמשו בדימוי החזותי של התמר לייצוג חוויית המקום.

התממשות חזון "שיבת ציון" 

ציירים כמו דייוויד רוברטס (Roberts), שתיעד את נופי ארץ ישראל, מצרים וסוריה, השתמשו בעץ התמר בהקשרים תנ"כיים, רומנטיים ואקזוטיים. המפגש בין עץ התמר הארץ־ישראלי לבין המתווה הצורנית ואיכויותיו העכשוויות של "קשר" כמו מאשר את התממשות חזון "שיבת ציון" של העולים מאתיופיה. המסע הרגלי שיצאו אליו בני העדה מתוך כמיהה להגשים ולשמר את יהדותם הגיע למחוז חפצו.

היחסים בין הפסל לבין סביבתו האדריכלית מהדהדים גם הם את רעיון ההמשכיות וההישרדות של העם היהודי: הפסל ממוקם בין בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה לבין בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי. מבנה נוסף בעל זיקה לפסל הוא בניין הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, שם שוכן הארכיון ההיסטורי של יהדות אתיופיה, לצד אוסף ספרים וכתבי יד נדירים באמהרית, תיגרינית וצרפתית. הארכיון הוא פרי פועלו של ד"ר יעקב פייטלוביץ', חוקר יהדות אתיופיה, שלמחקריו ולפעילותו הדיפלומטית היה תפקיד מרכזי בתיעוד הקהילה האתיופית ובהצלתה. "קשר" מבטא מגמה הולכת וגוברת בשנים האחרונות של פיסול ציבורי־סביבתי, המשלב עצמו בתנאים הסביבתיים של מקום הצבתו: מבנים, צמחייה או גופי מים.

רון ארד נולד ב־ 1951 בתל אביב ולמד בבצלאל (1973-1971), אך עזב ללונדון והשלים את לימודיו ב-AA. בין מוריו של ארד בבית הספר היוקרתי היו ברנרד צ'ומי (Tschumi) ופיטר קוק (Cook) (מי שהוביל את רעיונות האדריכלות האוטופית), ובין הסטודנטים שלמדו לצידו היו נייג'ל קואטס (Coates) וזאהה חדיד (Hadid).

ב-1981 פתח ארד את One Off (יחד עם קרולין תורמן) - סטודיו, בית מלאכה וחלל תצוגה. העבודה במתכת, הצורות האמורפיות הגולמיות, הקוויות המעוגלת ופני השטח הרפלקטיביים, הבאים לידי ביטוי בפסל "קשר", מאפיינים את מרבית יצירותיו של ארד, ביניהן: "ירוק עד" (ever green) מ-2003 - ספסל ספסל ציבורי משולב בצמחייה בטוקיו, ואדווה (ripple) מ-2005 - כיסא מעוצב.

עם השנים, ארד נעשה מזוהה עם תחום אמנות־העיצוב (Design Art). "במשך שלושת העשורים האחרונים, ארד התנגד להפרדה המסורתית בין תפקידי האדריכל, המעצב והאמן. כמי שנודע בקהילות האמנות והעיצוב ובו־בזמן מעורב בתעשיית הייצור ההמוני, ארד סיפק השראה לדור חדש של מעצבים, שאימץ בעקבותיו פרקטיקות היברידיות, המתאפיינות בגמישות הנחוצה כיום כדי לחולל שינויים ביישומי העיצוב. עבודתו הפכה למושא לחיקוי, להערצה, לדיון ולביקורת, אך מעולם לא התעלמו ממנה".