יאן קארסקי | קרול בדינה

אודות היצירה והיוצר / חנה גולדברג

פסלו של קרול בדינה יאן קארסקי (2009) באוניברסיטת תל־אביב הוא יוזמה של שגרירות פולין בישראל להנצחת זכרו ופועלו של יאן קארסקי (קוז'ילבסקי). קארסקי, פולני קתולי (1914-2000), היה שליח המחתרת הפולנית בין פולין הכבושה בידי הגרמנים לבין הממשלה הפולנית הגולה בשנים 1940-1943. בעת שליחותו השנייה לפריז ב־1940 נפל בשבי הגסטאפו בעקבות הלשנה, עבר עינויים קשים וכדי להימנע מלהסגיר את סודות המחתרת ניסה להתאבד על ידי חיתוך ורידיו. הוא הוברח משביו במבצע נועז של המחתרת הפולנית. בשליחותו האחרונה למערב, בסוף 1942 וב־1943, העיד לבקשת ראשי יהדות פולין על זוועות שואת היהודים בפולין לפני מנהיגי בריטניה בלונדון ולפני נשיא ארה"ב ואישים נוספים בעולם החופשי. מכיוון שזהותו כשליח נחשפה, לא יכול היה לחזור לפולין ונשאר בארה"ב, שם המשיך להפיץ את עדותו בעולם המערבי. הוא למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ונשאר ללמד שם בשנים 1952-1992. 

הפסל העשוי ברונזה מתאר את יאן קארסקי יושב על צידו הימני של ספסל פולני כפרי טיפוסי, המוצב על משטח ברונזה. הוא לבוש בקפידה בחליפה מחויטת ומעונבת ומטפחת בכיס מקטורנו, כפי שנהג להתלבש בהיותו מרצה להיסטוריה ופוליטיקה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. ידו השמאלית מונחת על מקל הליכה, רגליו משוכלות וידו הימנית מונחת על ברכו השמאלית. מבטו פונה קדימה ומוטה מעט כלפי מטה. בצידו הימני, על הספסל, מונח לוח שחמט ועליו 18 כלי משחק. עם הזמן כוסה הפסל בירוקת, ולכן לא ניתן כיום להבחין בין הכלים השחורים ללבנים. שחמט היה המשחק האהוב על קארסקי. לדברי האמן, מערך הכלים נלקח מאחד המשחקים של רבי־אמן בשחמט, והוא מבטיח ניצחון לכלים הלבנים של קארסקי בשני מהלכים מתוחכמים. צידו השמאלי של הספסל פנוי, כך שאנשים יכולים לשבת לצד הדמות המפוסלת. קארסקי יושב כשגבו לבית התפוצות, ופניו פונות לכיוון הפקולטה למדעי החיים. 

הסרט "שואה" כהשראה לדמות

בדינה יצר את דמותו של יאן קארסקי על פי תמונות וסרטים, ביניהם סרטו של קלוד לנצמן שואה (1985), שקארסקי הופיע בו כעד. הפסל באוניברסיטת תל־אביב הוא אחד מסדרת פסלים כמעט זהים (למעט הבדלים קלים בפרטים או בצורת הספסל), שיצר בדינה בשנים 2002-2016. הפסל הראשון בסדרה הוצב באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב ב־2002. פסלים נוספים בסדרה הוצבו בניו יורק, בפולין - בערים קיילצה, לודז', ורשה וקרקוב, ובאסטוריל שבפורטוגל. בקרוב יוצב פסל גם בלונדון.

קרול בדינה, יליד פולין (1960), פרופ' באקדמיה לאמנויות יפות בקרקוב, מפסל דיוקנאות, פרוטומות ואנדרטות, פסלים קלאסיים ומונומנטליים, תבליטים ואפיטפים. מונומנטים רבים שלו פזורים במרחב הציבורי ברחבי העולם. אחת מעבודותיו הידועות היא אנדרטת הכיסאות (2005) בכיכר הגטו בקרקוב לזכר היהודים שנרצחו. הפרויקט, שנעשה בשיתוף משרד האדריכלים לוויצקי ווטק, זכה בפרס הזהב בתחרות איכות אורבנית בפרנקפורט ב־2011. עבודה ידועה נוספת של בדינה היא אנדרטת שופן, שהוצבה בגנים הבוטניים בסינגפור ב־2008. האנדרטה העשויה ברונזה מציגה את שופן בגודל טבעי, לבוש בגדים אופייניים לתקופתו, יושב על כיסא ופורט על קלידים ואישה מביטה בו. בעבודותיו משתמש בדינה בטכניקות שונות של פיסול בברונזה, ביניהן טכנולוגיית "יציקת חול", בעיקר לפסלים קטנים, טכנולוגיית "השעווה הנעלמת" ובריתוך.
 

"פסלי ספסל" הם סוגה נפוצה של פיסול סביבתי להנצחת דמויות חשובות. הפסל מוצב בדרך כלל בגנים ציבוריים, בקמפוסים של אוניברסיטאות או ליד בניינים הקשורים לדמות המפוסלת, והוא משמש גם כמקום ישיבה וגם לצורך העברת מסר לימודי או תרבותי־היסטורי־חברתי. הפסלים נוצרים בדרך כלל בהזמנת גופים ציבוריים והם לרוב פיגורטיביים וריאליסטיים. פסל ספסל מפורסם, המשלב בין אמנות הדיוקן לאמנות הזיכרון, הוא פסל בעלות הברית [The Allies] של לורנס הולופסנר [Holofcener], שהוצב בלונדון ב־1995, במלאת 50 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. בפסל ברונזה זה, פרנקלין ד' רוזוולט, נשיא ארה"ב, ווינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת אנגליה בעת מלחמת העולם השנייה, "משוחחים" בניחותא.
 

יש גם פסלי ספסל שאינם אנדרטות. האמן האמריקאי ג'ורג' סיגל [Segal] פיסל כמה פסלי ספסל המציגים דמויות אנונימיות בסצנות מחיי היומיום (ביניהם: שלושה אנשים על ארבעה ספסלי פארק, קליבלנד, 1979). סיגל השתמש בטכניקת פיסול ייחודית שפיתח: הוא עטף את המודלים האנושיים החיים ברצועות בד ספוגות בגבס ליציקת תבנית הפסל. סיגל צבע את פסלי הברונזה בחלודה מיוחדת ובהירה, המדגישה את הטקסטורה של רצועות הגבס. קרול בדינה יצר את פסל קארסקי בהזמנת משרד החוץ הפולני, לא רק על מנת להוקיר את זכרו, אלא גם כדי להציג באמצעות סיפורו האישי הייחודי את הצד ההומני והסובלני של האדם, גם בעתות מצוקה. בכך מבקשת פולין, שעל אדמתה הקימו הנאצים את מחנות ההשמדה, להציג את הצד האחר שלה באמצעות סיפורה של המחתרת הפולנית ולוחמי החופש שפעלו בה.