קשת דולמנית 1 | אלי אילן

אודות היצירה והיוצר / אתי רוזנברג

פסל מונומנטלי זה מורכב משלושה אלמנטים תלת־ממדיים חלולים מברונזה לא מלוטשת, שיד הזמן והאקלים נתנה בהם אותות של פטינה ירקרקה־אפרפרה, בארגון פשוט: אלמנט אנכי גבוה; אלמנט אנכי נוסף נמוך יותר, המתפצל לשניים; ואלמנט נוסף המונח עליהם בצורה אופקית־אלכסונית ומצביע אל השמים. הצורות הביומורפיות וקווי המיתאר המעוגלים והזוויתיים יוצרים מערך צורני נקי בדמות חלון אל הנוף, כאשר החלל אינו חלק ממאסת הפסל אלא מה שעוטף את הפסל וממוסגר על־ידו.

על פני הברונזה הטביע אלי אילן את רישומו בחריטות צפופות ואקספרסיביות של קווים בכיוונים שונים, עיבודים דמויי עץ במרקם בשרני, פציעות עמוקות וסימנים של מאובנים - כעין הקפאה של עקבות התקופה הפרהיסטורית בעיני ארכיאולוג מן העתיד.

סמל החיים והמוות

את הפסל אפשר לראות מזוויות ראייה שונות, כאשר הסטת זווית הראייה משנה את תפיסת הפסל ומפיחה רוח חדשה בפיגורטיביות שלו. מזווית אחת נראה הפסל כדינוזאור או בעל חיים עצום ממדים שנכחד בעבר הרחוק, מזווית אחרת הוא נראה כסד שעליו מונחת רגל קטועה מונומנטלית ובשרנית, ומזוויות אחרות הוא נראה כמארג של צורות ביומורפיות, גיאומטריות ומופשטות. המערך השלם של האלמנטים חורג מן המימד האמנותי אל הקשרים אנתרופולוגיים ומעלה על הדעת דולמנים קדומים (כפי שנרמז בשם הפסל) והלכי רוח מיתיים, העולים בצופה לנוכח פיסול מונומנטלי.

דולמנים הם מונומנטים פרהיסטוריים מאבנים מגאליתיות, שסימנו בדרך כלל מקום קבורה ושימשו לפולחן שנפוץ סביב המוות כאמצעי להתגבר על ודאותו. הדולמן - שתי אבנים אנכיות מסיביות שמעליהן אבן אופקית - דמה במבנהו לשולחן ואף לאחת האותיות באלפבית הסקנדינבי הקדום, שהוראתה עוצמה. צורת השער של הדולמנים סימנה את המעבר המאגי אל ממדים אחרים של זמן ומקום, והמונומנטים המגאליתיים ככלל נתפסו כמקשרים בין האדמה לשמים וכסמל חזותי של החיים והמוות. האבנים השגיבות מנציחות את האנשים שהקימו אותן, ומימד זה של הנצח נרמז בשם פסלו של אלי אילן, קשת דולמנית, שכן גם קשתות ניצחון הוקמו להנצחה של אירוע משמעותי או של אישיות דגולה.

החיה שבאדם

דימוי הדינוזאור, הנראה מזווית התבוננות אחרת בפסל, מסמל את החיה הממשיכה להתקיים באדם ושב ומעלה את שאלת מותר האדם. החיבור בין דימוי הדולמן לדימוי של חיה מוסיף מימד אי־רציונלי לקריאת הפסל, כדרכם של המיתוס, הדת והאמנות הנשענים על דימויים כדי להעביר אמת בדרכי האינטואיציה. חיבורים אסוציאטיביים אלה פועלים על הצופה בטכניקה של הסוריאליזם, שביקש לעורר את "המופלא" באמצעות צירופי מקרים בלתי צפויים ופנייה אל האמנות הפרימיטיבית, אל המיתוס ואל דימויים "לא מאולפים" להשגת שלמות תרבותית והבנה אוניברסלית, בהיות המיתוס נחלת הכלל.

בקשת דולמנית 1 ניכרת זיקה לסוריאליזם של שנות ה־30 וה־40, שביקש למצות את הפוטנציאל המטאפורי של המיתוס בחקר ממשות אל־זמנית ופנימית כאחת. גם אלי אילן מבקש לזקק בפסלו את מהות החיים, תוך מציאת איזון בין מאפיינים חברתיים סמויים לבין עובדות פיזיות המתגלמות בצורות ובנפחים של פיסול. המבנה של עצמות אדם, הצורות הבסיסיות של הטבע, האבנים והעצים, היו למקור השראה ליצירתו, המפעמת בדו־קיום של ניגודים בין החלש והחזק, הפסיבי והנמרץ, החלל והצורה המוצקה. קשת דולמנית 1 נוגעת במזוכך ובטהור בניקיון צורני וחומרי שעל טהרת הברונזה ובמשחקים של מודולציה ושינויי מרקם, המאפשרים לחוש את המונומטליות של הפסל בלי קשר למידותיו.

ברוח השקפתו של יצחק דנציגר, גם קשת דולמנית 1 משקפת את תפיסת האמן כמתווך בין מערכות תרבות שונות, כאשר עצם התיווך מאפשר למצוא משמעות ונחמה בקיום האנושי. דימויים של בעלי חיים תופסים מקום מרכזי גם ביצירתו של דנציגר, שבה הם מואנשים בחתירה אל מה שמעֵבר לסמלי. בעלי החיים הם גם החותם שהנוף מטביע בהם והחותם שהם מטביעים בנוף, כאשר יחסי הגומלין בינם לבין סביבתם יוצרים מערכת אקולוגית שלמה. פסלו של אלי אילן מעורר את הדינוזאור הנם במערך של דימויי־על - זכר העבר הקולקטיבי הכרוך בשותפות היסטורית, מיתוסים ודימויים ארכיטיפיים - ומחבר את המקרה הפרטי של היוצר למקרה הכללי של התרבות תוך הפיכת הנוף הקונקרטי לחוויה מטאפיזית.