מעברים | רוני בן צבי
למרות גודלו וחומריותו הקשה יש בפסל זרימה בלתי פוסקת של תנועות וצללים, הנראים מבעד לפתחי הרשתות ועל פני המראות הקולטות וממסגרות כל תנועה בנוף הפתוח
אודות היצירה והיוצר / ניר דרום
"בעבודותי אני מרבה לחזור לגריד: אני חוזר לנופים שבנויים על גרידים ובייחוד לדמות האנושית", מעיד רוני בן־צבי. הפסל מעברים כמו חובק את שלושת הנושאים שעליהם הוא מדבר: הגריד, הנוף והדמות האנושית. מעברים מייצג גם שני ציוני דרך בדרכו של בן־צבי: זהו אחד הפסלים הראשונים בסדרת עבודות שדנו בגריד במודע, והוא מסמן מעבר לפיסול תלת־ממדי גדול.
גריד נראה לראשונה באמנות הישראלית בציור של יחזקאל שטרייכמן ושל משה קופפרמן, אך רק בשנות ה־70 ניכר באמנות הישראלית עיסוק מקיף בגריד ובהשתמעויותיו, בהיותו אחד המאפיינים הבולטים של המינימליזם האמריקאי בשנות ה־60. חדירת הגריד סימנה את המהפך הדורי שנכרך בירידת כוחה של "אופקים חדשים".
גם שני הפתחים הגדולים הקרועים בפסל של בן־צבי וגם שמו, מעברים, מזמינים את הצופה להיכנס לתוכו ולעבור דרכו. פסל חווייתי זה - הבנוי ממוטות ברזל תעשייתיים, אופקיים ואנכיים, המולחמים זה לזה וצבועים בצהוב - הוא למעשה כלוב (3*3 מ') העומד על משטח בטון בצורת האות ר'. אל צדו החיצוני מוצמדים לוחות ברזל צהובים, שאל צדן הפנימי מודבקות מראות. הפסל תוחם את הנוף באמצעות שלדת הגריד שממנה הוא עשוי: "זה השלד הפנימי. אני הוצאתי אותו החוצה", אומר בן־צבי על הברזל התעשייתי, המשמש ליציקות בטון מזוין, שממנו בנוי הפסל.
זרימה של תנועות וצללים
למרות גודלו וחומריותו הקשה יש בפסל זרימה בלתי פוסקת של תנועות וצללים, הנראים מבעד לפתחי הרשתות ועל פני המראות הקולטות וממסגרות כל תנועה בנוף הפתוח. המראות שוברות את תחושת המרחב של הצופה בפסל, כאשר אל תזוזות הנוף הטבעי, המשתקף בפסל ונשקף ממנו, מצטרפות תנועת המתבונן והיסט נקודת התצפית. תנועה זו יוצרת גריד נוסף, המעלה בחזקה את הגריד הכפול של הדפנות המרושתות. הנוף נתחם על־ידי הפסל פעם אחר פעם, והמתבונן נאלץ לבחון אותו מחדש שוב ושוב.
ללוחות הברזל הצהובים המולחמים אל צדו החיצוני של הפסל, מאחורי המראות, צורה של דמות אנושית מופשטת. הדמות תופסת מקום חשוב ביצירתו של בן־צבי, שבשנות ה־70' חקר את הגוף האנושי ברישום מהיר של שפת תנועה. בפסל שלפנינו ניכר בדמות האנושית מיצוי גרפי וקווי, וכמו מגיע לשיאו חיפוש שיטתי אחר שיטה עקבית המבוססת על היגיון צורני־גיאומטרי, מהסוג שהדריך את אמני שנות ה־60' וה־70'.
הדמות המינימליסטית והגיאומטרית של בן־צבי מעלה על הדעת את סדרת פסלי Cubi שעשה דיוויד סמית בראשית שנות ה־60' - פסלים מפלדת אלחלד, הבנויים מצורות גיאומטריות קובייתיות המרמזות על צורת אדם. בן־צבי מאשר שהושפע רבות מעבודתו של סמית, ובעיקר מתפיסת הפסל כהרכבה של צורות וקווים בחלל, שעושה את החלל עצמו חלק אינטגרלי מהיצירה. עבודתו של בן־צבי מזכירה את זו של סמית גם בעיסוק המונוליתי בפיסול תוך הימנעות מהטמעת יסודות ציוריים . בן־צבי אמנם שולח ידו בציור וברישום, אבל לדידו רק הפיסול "מאפשר את התנועה, את שיווי המשקל בחלל הנחוץ לכל אדם. בשבילי דו־מימד הוא רק שלב בדרך אל התלת־מימד, והוא זה שמדבר בסופו של דבר".
צמצום מינימליסטי שמסתיר חשיבה מורכבת
מעברים מהדהד גם את פסליו הקובייתיים של סול לוויט משנות ה־60'. לוויט, שהוקסם מאינסוף אפשרויות השילוב הגלומות בצורות הגיאומטריות הבסיסיות, השתמש בגריד כיחידה מודולרית משתנה המהווה בסיס לעבודותיו. בשלדי הקוביות שלו ובשכבות הגריד הניצבות בחלל או תלויות על קיר הוא בחן את היחסים בין חלל לחוסר חלל ובין היש לאַיִן ואת האפשרויות הנפתחות בפני צופה עם שינוי הגריד ונקודת המבט.
הצבת הפסל מעברים על מדשאת הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל־אביב רק מחזקת את האמירה של הפסל. לדעת בן־צבי, בחקירה המדעית יש מן הדמיון לאופן שבו הפסל יוצר סדר ישר בסביבתו ובוחן את הטבע באמצעותו. לדידו הצמצום המינימליסטי מסתיר מאחוריו חשיבה מורכבת ותמצות של הסתכלות ממושכת ורבת־היבטים. המעבר בין החוץ לפנים ובין הפיזי למטאפיזי, האינטרקציה עם הצופה והגלישה מדו־מימד לתלת־מימד - כל אלה באים לידי ביטוי בפסל החווייתי ובשקיפות של רשת הגריד והמראות.
| היוצר: | Artist: |
| רוני בן צבי | Ronnie Ben Zvi |
| שם היצירה: | Name: |
| מעברים, 1983 | Passages, 1983 |
| מיקום היצירה: | Location: |
| בצד הדרומי של בניין בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג | West to the Chaim Rosenberg Building for Jewish Studies |
פסלים נוספים בסביבה
